מה זה בכלל פמיניזם?
ואיך קרה שאנחנו לא יודעות על זה כלום?
מאת: טלי רוזין
הוצאת: זמורה ביתן
שלומית רז
יש ספרים שחייבים להיכנס לתוכנית הלימודים, זה אחד מהם. טלי רוזין, עיתונאית ועורכת, עשתה עבודת שליחות חשובה כאשר ליקטה חומר רב, קיבצה, וזיקקה מידע המסביר מהו פמיניזם, מהיכן צמח, מי היו הנשים שעמדו בראש המאבק למען זכות הצבעה ושוויון זכויות והזדמנויות לנשים ומה המצב כיום. הספר הופיע בשנת 2000 ונדמה כי נשכח. הרגשתי צורך להחזירו למודעות.
את המאבק בדיכוי הנשים הובילו נשים מעטות, כריזמטיות ומשכילות, בנחישות וביצירתיות שיכולה לעורר את קנאתם של יועצי תקשורת ותדמית בימנו. כל זאת בתקופה בה רוב הנשים לא ראו את דיכוי או לא העזו לצאת נגדו. רוזין מאפשרת לקוראות לערוך הכרות עם הנשים הללו תוך הצצה לדמותן ולסיפור חייה הייחודי של כל אחת מהן.
אז איך זה שלא שמענו עליהן? איך קרה שכל הפרק הזה בתולדות האנושות לא נלמד בשעורי ההיסטוריה בבתי הספר? ובסרטים הן הוצגו לרוב בצורה נלעגת.
הפרק הישראלי סוקר את תולדות הפמיניזם בישראל מאז תחילת המאה ה-20, כולל שמות ועובדות שאינן ידועות לרובנו, עד כי נדמה שרוב הפעילות הפמיניסטית בארץ נעשית בסתר וללא יחסי ציבור ראויים. מעניין ועצוב לגלות שיחסית למה שקרה בעולם, בארץ תמיד היו עניינים חשובים יותר לעסוק בהם מאשר מעמד האישה. הנשים שהובילו את הפעילות זכו ליחס מזלזל מצד הגברים ולא הצליחו לרתום את הציבור הנשי למאבק. המעטות שהגיעו לעמדות כוח, לא רק שלא נרתמו למאבק, אלא שלא פעם אף הכשילו אותו ופעלו כשליחות של הגברים נגד ארגוני הנשים והאינטרסים שלהן.
לספר ערך מוסף חשוב ביותר: בין שורותיו שזורים שמות הספרים והארגונים המהווים ציוני דרך בתולדות הפמיניזם וכתובות אתרי האינטרנט החשובים, שיאפשרו העמקה בנושא לכל המעוניינות. למרבה הצער רבים מן הספרים לא תורגמו לעברית, ואת המעטים שתורגמו, לא ניתן להשיג בחנויות. האם גם זה פוליטי או רק מעיד על חוסר עניין וביקוש? התשובה נמצאת כנראה בשילוב בין השניים.
לנשים האמיצות שנשאו על גבן את המאבק אנו חייבות תודה על כך שכיום נשים יכולות לרכוש השכלה, לעבוד, לפרנס את עצמן, להצביע ולהשמיע את קולן. אך תהיה זו טעות לחשוב שהמאבק הסתיים, כי הדרך לשוויון עוד ארוכה. בעולם, ובמיוחד בארץ, כאשר האלימות נגד נשים מגיעה מידי שנה לשיאים חדשים, כאשר קניון מכובד בוחר בקמפיין פרסום ובו תמונות של נשים קשורות וחשופות, כאשר בממשלת ישראל מכהנות רק שתי שרות, ומתוך 120 חברי כנסת רק 22 מהם נשים, במקום שישים שהיו אמורות להיות שם.
עד שתולדותיה של התנועה הפמיניסטית יהיו חלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר, זהו ספר חובה לכל אישה, מגיל בת מצווה ועד גיל מאה, ומי ייתן שגם גברים יקראו בו, כי אי אפשר להמשיך הלאה מבלי להכיר את הדרך שהביאה אותנו עד הלום. יש לקוות שלאחר קריאת הספר כבר לא נשמע מפי נשים את המשפט התמוה: "אני לא פמיניסטית" - כאילו היה זה אות קלון. אם את עובדת, מתפרנסת, בעלת השכלה, חשבון בנק ורכוש, בעלת זכות הצבעה וזכות ירושה, כל אלה הושגו בזכות נשים שנלחמו עבורך, אז אנא תני כבוד.
הספר כתוב בלשון נקבה ומשרה תחושה של פניה אישית. הוא קולח, נעים לקריאה ואינו משעמם לרגע.
הסקירה התפרסמה בירחון חיים אחרים
